החלטה בתיק בש"א 1945/06

זוהי בקשה לחיובן של המשיבות בערובה להבטחת הוצאות המבקשים בקשר עם הבקשה שהגישו המשיבות למינוי בורר חלופי, נשוא ה"פ 5143/06.

המבקשים טוענים כי הבקשה למינוי הבורר החלופי איננה מבוססת, וכי למשיבות אין סיכוי ממשי לזכות בסעד המבוקש על-ידיהן. מכיוון שמצבן הכלכלי של המשיבות הוא רעוע, לא יהיה ביכולתן לשאת בתשלום הוצאות המבקשים בסיומו של ההליך. המבקשים מצביעים על כך שמשיבה 1 הוכרזה במסגרת הליכי הוצאה לפועל הננקטים כנגדה כחייבת מוגבלת אמצעים, וכי חובותיה מסתכמים בסכום העולה על שישה מיליון ש"ח. באשר למשיבה 2, טוענים המבקשים, כי היא חברה לא פעילה וכי אין לה נכסים כלשהם. המבקשים גם ציינו, כי המשיבות לא שילמו להם את ההוצאות שנפסקו לחובתן בהליך קודם (ה"פ 724/01), וכי המבקשים גם לא הצליחו לגבותן באמצעות לשכת ההוצאה לפועל, בשל מצבן הכלכלי הרעוע של המשיבות.

המשיבות אינן מכחישות את הטענות בדבר מצבן הכלכלי הקשה, אך טוענות כי הן נקלעו למצב זה עקב התנהלותם של המבקשים, וכי הטלת ערובה להבטחת תשלום הוצאות המבקשים, ככל שיפסקו לטובתם הוצאות, מגבילה את זכות הגישה שלהן לערכאות.

תכליתה של ההוראה המסמיכה את בית המשפט להטיל ערובה הינה מניעת תביעות סרק והבטחת תשלום הוצאותיו של הנתבע, בפרט במקרים בהם נראה כי סיכוייה של התובענה קלושים (ראו למשל, רע"א 8010/01 מימון נ' אלדן, תק-על 2002(2) 1128). עם זאת, לאור חשיבותה הרבה של זכות הגישה לערכאות שיפוטיות, הכלל הוא כי אין בית המשפט מחייב תובע במתן ערובה להוצאות הנתבע מחמת עוניו בלבד (רע"א 2146/04 מדינת ישראל נ' עזבון המנוח באסל נעים איברהים, פ"ד נח(5) 865, בע' 868-869).

בחינת סיכויי התובע להצליח בתביעתו צריכה להיעשות בזהירות מרבית, על מנת שלא יהיה בהחלטה משום חריצת דין בטרם עת (רע"א 2241/01 הופ נ' ידיעות תקשורת בע"מ, תק-על 2001(2) 537). בחינה זהירה כאמור מובילה למסקנה לכאורית, כי סיכויי המשיבות בבקשתן למינוי בורר אינם גבוהים. ביום 13.1.02 דחה בית המשפט את בקשת המשיבות לביטול פסקי הבורר, המכריעים במחלוקת בין הצדדים, והורה על החזרת עניינם של הצדדים לבורר (בית הדין האזורי לדיני ממונות ע"י המועצות הדתיות קרית ארבע - הר חברון), על-מנת שיפעל לביצוע פסקי הבוררות באמצעות המפרק שמונה על-ידו (ה"פ (י-ם) 724/01). בפסק הדין נקבע, כי העובדה כי אחד הבוררים שישבו בהרכב המקורי שדן בעניינם של הצדדים מונה כדיין בבית הדין הרבני האזורי בצפת אינה מונעת ממנו להמשיך ולקחת חלק בהליכים הנחוצים לסיומה של הבוררות, וזאת עד להשלמת מלאכת הפירוק.

ואולם, על אף שחלפו ארבע וחצי שנים מאז שניתן פסק הדין, הפרשה לא הסתיימה. מתברר, כי המשיבות לא שילמו את חלקן בשכר טרחתו של המפרק. בשל כך לא הוגשה חוות דעתו לבורר ומלאכת הפירוק לא הושלמה. המשיבות טוענות כי לא הייתה מוטלת עליהן חובה לשלם את שכר טרחתו של המפרק, מכיוון שבית הדין שנתן את ההחלטה בדבר התשלום ישב בהרכב חסר. טענה זו איננה משכנעת. המפרק ביצע את מלאכתו, לאחר שמונה על ידי ההרכב המקורי של הבוררים שדן בעניינם של הצדדים. הוראת בית הדין בדבר תשלום שכר טרחת המפרק ניתנה לאחר שהצדדים התעלמו מדרישות המפרק לתשלום שכרו. טענה בדבר הרכב חסר אינה יכולה להצדיק אי תשלום שכר טרחתו של מי שמונה כדין על-ידי הבורר והשלים מלאכתו בהתאם לאותו המינוי. יתכן, כי אילו היה משולם שכרו של המפרק, היתה באה המחלוקת בין הצדדים לסיומה, אף בלא התערבות נוספת של הבורר. במצב דברים כזה, כלל לא הייתה מתעוררת שאלת הרכבו של בית הדין, העומדת במרכזה של בקשת המשיבות למינוי בורר חלופי. התמונה העולה מהאמור לעיל היא כי המשיבות באות להליך זה בחוסר ניקיון כפיים.

בנוסף, בפסק הדין חויבו המשיבות בתשלום הוצאות בסך של 7,500 ש"ח למבקשים. המשיבות לא הכחישו את הטענה כי הן לא שילמו למבקשים את הסכום האמור עד היום.

מכלול השיקולים והנסיבות, כפי שנסקרו לעיל, מטים את הכף לטובת חיוב המשיבות בהפקדת ערובה. אני סבור כי די בחיוב המשיבות בסכום של 4,000 ש"ח, בתוספת מע"מ כדין, להבטחת הוצאות המבקשים בגדרו של הליך זה. המשיבות יפקידו את הסכום האמור במזומן או בערבות בנקאית צמודת מדד, אשר אינה מוגבלת בזמן, וזאת תוך שלושים ימים, כאשר הפגרה אינה עוצרת את מירוץ הזמן. היה ולא תופקד הערובה בתוך התקופה הנזכרת - תידחה התובענה, הכל כאמור בתקנה 519(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

בשלב זה, אין מקום להכריע בבקשת המבקשים לסילוק התובענה על הסף (בש"א 1945/06). טענות הצדדים ידונו במועד הדיון שנקבע בתיק זה (19.9.06), בכפוף להפקדת ערובה כאמור לעיל.

ניתנה היום ט"ו בתמוז, תשס"ו (11 ביולי 2006) בהיעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: